פירמידת הריח, משפחות ותת-קטגוריות

כל תיאור של בושם נשען על אותן שלוש מילים: עליון, לב ובסיס. הן שימושיות, והן גם נחשבות בטעות לחוק כימי, כשבפועל הן שיטת תיוק. הדף הזה מסביר מהי הפירמידה, איפה היא מפסיקה להיות פיזיקה, מה משפחות ריח ותת-קטגוריות מוסיפות מתחתיה, ואיך בדיוק PerfuMate הופכת את האופי של חומר למספרים בגרף.

מהי פירמידת הריח?

פירמידת הריח ממיינת חומרים לשלוש שכבות לפי החלק בחיי הבושם שהם נושאים: התווים העליונים מובילים את הפתיחה, תווי הלב מחזיקים את שעות האמצע, ותווי הבסיס הם מה שנשאר בסוף. ב-PerfuMate לכל חומר ריח בקטלוג יש שכבה: עליון, לב או בסיס. לממסים ולנשאים אין: אין להם ריח לתייק, ולכן הם עומדים מחוץ לפירמידה ואינם תופסים חלק מהאופי של הפורמולה.

השכבה היא אחת משתי עובדות הקשורות לזמן בשורה של חומר. השנייה היא העמידות (substantivity), כלומר כמה שעות החומר עדיין מורגש על נייר הרחה: ממקור כשיש מקור, בהערכה לפי משפחה ושכבה כשאין, ומסומנת כהערכה בכל מקום שהיא מודפסת. השתיים מופרדות בכוונה, כי הן עונות על שאלות שונות.

האם עליון, לב ובסיס הם אמיתיים, או שיטת תיוק?

השעות הן הפיזיקה. הן מניעות את התפתחות הריח, את מודל ההתנהגות על העור ואת הערכת משך ההחזקה: עמידות קצרה נותנת עקומה גבוהה בהתחלה שנעלמת עד השעה השנייה, ועמידות ארוכה נותנת עקומה נמוכה שעדיין שם בשעה השתים-עשרה.

השכבה שייכת ליוצר הבשמים, כי נייר הרחה לא יכול לענות על השאלה שנשאלת אותו. Hedione מחזיק 72 שעות על רצועה, כך שלפי השעות בלבד הוא היה מתויק כחומר לב-בסיס, והתיוק הזה היה שגוי: Hedione עושה עבודה של תו לב. Iso E Super, עם 280 שעות, הוא מקרה שבו השעות והתפקיד מסכימים: בסיס. נייר הרחה מודד כמה זמן מולקולה ממשיכה להתאדות; יוצר בשמים מתייק לפי התפקיד שהחומר ממלא בקומפוזיציה, והשניים נפרדים בדיוק במקום שבו חומר עמיד בלי להיות עמוק.

לכן הקטלוג קובע את השכבה במפורש לכמה מאות חומרים, גוזר אותה מהשעות לכל השאר, ובורר השכבה בעורך החומרים מאפשר לכם לגבור על שניהם. התווית זזה; הפיזיקה שמתחתיה לא.

מה ההבדל בין משפחה לתת-קטגוריה?

הפירמידה אומרת מתי חומר מדבר. המשפחות אומרות מה הוא אומר. משפחה היא האמירה הרחבה ביותר על האופי של חומר, ותת-קטגוריה היא הרזולוציה העדינה יותר בתוכה, הרמה שבה ה-Scent Equalizer עובד כשאתם מבקשים יותר אזובי ופחות מעושן.

בין 2,136 החומרים בקטלוג יש 21 משפחות ריח ויותר ממאתיים צמדים של משפחה ותת-קטגוריה בשימוש פעיל, עם אלפי שיוכים לתת-קטגוריות בסך הכול, קרוב לחמישה לכל חומר. רוב החומרים שייכים ליותר ממשפחה אחת בו-זמנית, והם נושאים את המשפחות האלה בסדר מוגדר: איזה אופי מוביל, איזה משני. זו כל הנקודה של הסיווג: חומר אינו תווית, הוא תערובת של אופיים בסדר מוגדר. המעטים שאין להם משפחת ריח בכלל הם ממסים ומדללים, שמתויקים בקטגוריות שאין להן ריח ושאינן תופסות חלק מהאופי של הפורמולה.

את כל זה אפשר לראות בכל דף חומר: משפחות ריח עם אחוזי דומיננטיות, לצד תיאור הריח, עוצמת הריח והעמידות. Hedione ו-Iso E Super הם נקודות התחלה טובות, ואפשר לעיין בחינם בכל אינדקס הקטלוג, מקובץ לפי משפחה.

איך סדר של משפחות הופך לאחוז?

אחוזי הדומיננטיות בדפים האלה לא מוקלדים ביד, וזה מכוון. הקטלוג שומר את הסדר שבו מגיעות המשפחות של חומר, ועקומה משותפת אחת הופכת את הסדר הזה לחלקים: המשפחה הראשית מקבלת 6 חלקים, השנייה 3, השלישית 2, וכל השאר 1 כל אחת. החלק של משפחה מתחלק אז בין תת-הקטגוריות שלה, כך שכל תת-קטגוריה נוחתת בגרף עם משקל משלה במקום שהמשפחה תגיע כגוש אחד.

העקומה היחידה הזו מזינה ארבעה דברים בבת אחת: גרף פרופיל הריח, הפירמידה, הצבע של דוגמית החומר ושם הז'אנר. ארבעתם מסכימים מתוך המבנה ולא במקרה, כי הם חישוב אחד ולא ארבעה שמתוחזקים זה לצד זה.

בתוך פורמולה שלמה, החלק של כל חומר משוקלל אז לפי המסה הארומטית שלו אחרי תיקון הדילול, כך ששורה שנשקלה מתמיסה של 10 אחוז נחשבת לעשירית ממה שאותו גרם של חומר טהור היה נחשב.

איך זה נראה על חומר אמיתי?

קחו חומר שמתויק תחת שלוש משפחות, לפי הסדר. העקומה נותנת לראשונה 6 חלקים, לשנייה 3 ולשלישית 2, כלומר 11 חלקים בסך הכול, כך שהאופי שלו נקרא בערך 55 אחוז המשפחה המובילה, 27 אחוז השנייה ו-18 אחוז השלישית. אם למשפחה המובילה יש שתי תת-קטגוריות, ה-55 אחוז האלה מתחלקים ביניהן, וכל אחת נושאת משקל משלה בגרף.

עכשיו שקלו 2 גרם ממנו לתוך פורמולה מדילול של 10 אחוז. המסה הארומטית שלו היא 0.2 גרם, והנתון הזה, לא 2 הגרמים שבבקבוק, הוא שמשקלל את ה-55, ה-27 וה-18 שלו מול כל שורה אחרת. החוזק בבקבוק, לא הנפח שנמזג, קובע כמה חזק כל אופי מדבר בפרופיל.

ציר הזמן של התפתחות הריח מוסיף אז את השעון. התרומה של כל חומר דועכת באופן מעריכי ביחס לעמידות שלו, מוכפלת בעוצמת ריח נתפסת: שטף האידוי כפול העוצמה, דחוס כמו שהתפיסה באמת דוחסת, עם פריחה לפי כמה ממנו כבר באוויר. המשפחות נשארות מקוננות עם תת-הקטגוריות שלהן לאורך כל המחוון של 0 עד 24 שעות, והגרף מוחלט: התווים באמת דועכים במקום להתנרמל מחדש כדי שהתמונה תיראה מלאה.

עד כמה לסמוך על התוצאה, ומאיפה מגיע נתון הביטחון שלצד כל תחזית, מוסבר בפשטות באיך נעשות התחזיות.

הדרך המהירה ביותר לראות את העקומה בפעולה היא על פורמולה משלכם: הוסיפו כמה חומרים, פתחו את פרופיל הריח, וגררו את המחוון. התחילו פורמולה, בחינם. בלי צורך בחשבון.